משילות
משילות– החלטות ופעולות הקשורות להגדרת יעוד הארגון, קביעת מדיניות, קביעת מנגנוני פיקוח, בניית תהליכי קבלת החלטות וקביעת נהלים לביצוע משימות ספציפיות. קשור לייעוד של הארגון ועוסקת בהחלטות אסטרטגיות תוך התייחסות מתמדת לשינויים בסביבת הארגון. עוסק בארש ובראשונה בקביעת מדניות הארגון. משילות הינה קביעת נהלים, הכנת הארגון לטווח הרחוק, מדיניות מיקרו. המדיניות צריכה להיות קשורה לייעוד של הארגון. שם דגש על תקצוב. מופקד בדרך כלל על הועד המנהל, זה ניצול יעיל שלו. ישנם מודלים שונים למשילות: המודל
הניהולי, המודל השיתופי והמודל הפוליטי-דמוקרטי.
המודל הניהולי– נקרא גם תאוריית הסוכנות או מודל הציות. דומה לזה של פירמות עסקיות, הועד המנהל הוא כמפקח. הנחת היסוד רואה במנכ"ל מישהו שלא ניתן לסמוך עליו ולכן בעלי העניין זקוקים למישהו שיפקח )בעיית השליח.( זוהי הנחת יסוד חשדנית כלפי מנהלי הארגון שיפעלו על-פי אינטרסים אישיים, מאשר האינטרסים של הבעלים. תפקידה העיקרי של ההנהלה הציבורית הוא לפקח על התנהגות מנהלי הארגונים ולהבטיח כי משאבי הארגון ישמרו היטב ולהבטיח את האינטרסים של בעלי העניין ושל הציבור. קושי אחד ביישום נקודת מבט של
סוכנות על ארגונים ציבוריים וללא כוונת רווח הוא שיש הרבה יותר אי בהירות פוטנציאלי לגבי מיהם המנהלים או
הבעלים.
מודל השותפות– נקרא גם תאוריית כלכלת הבית. יוצא מנק' הנחה שיש שותפות בין ההנהלה הפעילה לבין שולחיה. הועד המנהל הוא חלק אינטגרלי מהאארגון והוא נמצא למעלה. יש לזה משמעות, כגון קונפליקט בין יו"ר למנכ"ל. הועד לא רק מפקח, אלא מהווה חלק אינטגרלי, מודל שיתופי ולא פיקוחי )ניהולי.( התיאוריה מניחה שמנהלים רוצים לעשות עבודה טובה ויפעלו כמנהלים יעילים של משאבי הארגון. כתוצאה מכך, טוב יותר לראות
את ההנהלה הבכירה ובעלי מניות של הארגון )או נציגיהם במועצת המנהלים( כשותפים. לפיכך, התפקוד העיקרי
של מועצת מנהלים אינו להבטיח צייתנות ניהולית או קונפורמיות, אלא לשפר ביצועים ארגוניים. מנקודת מבט זו, חברי מועצת המנהלים צריכים להיבחר על סמך המומחיות והקשרים שלהם כדי שהם יהיו בעמדה להוסיף ערך
להחלטות הארגון.
המודל הפוליטי, נקרא גם הדמוקרטי– לועד המנהל יש תפקיד ייצוגי. לארגון יש מגוון של בעלי עניין, אתה
רוצה להרכיב אותו מגוון ככל האפשר )ייצוג לכל אחד.( ממשלה דמוקרטית היא הגוף המרכזי בחברות מערביות. מפתח הידע והאימון כולל: בחירות פתוחות בבסיס אדם אחד בוחר קול אחד; פלורליזם, לדוגמא: נציגים המיצגים
אינטרסים שונים; חובה לתת דין וחשבון לבוחרים; הפרדת נציגים הנבחרים, שקובעים את המדיניות מהמנהלים, המטמיעים את מדיניות ההחלטות. מאפיינים: .1 מודל דמוקרטי של בחירות- מומחיות אינה הכרחית. .2 הנהלה
פלורליסטית- נציגים שונים.
המאמר מוסיף עוד סוגים: .1 תאוריית בעלי המניות. .2תאוריית הגמוניית המנהלים )חותמת הגומי.(
תאוריית בעלי המניות– תיאוריית בעלי המניות מתבססת על הנחת יסוד שעל ארגונים להיות אחראים לקשת של
קבוצות בחברה וזאת יותר מהבעלים. ע"י שת"פ של בעלי מניות שונים במועצת המנהלים, היה צפוי כי ארגונים
יענו לאינטרסים חברתיים מקיפים מאשר לאינטרסים צרים של קבוצה אחת.
תאוריית הגמוניית המנהלים-מודל חותמת הגומי: שלמרות בעלי המניות יכולים חוקית לשלוט בתאגיד גדול, הם כבר לא שולטים בה באופן אפקטיבי. השליטה עברה לניהול מקצועי ברמה חדשה. מגוון של לימודים אמפירים סייעו לתמוך בתיזה הזו. מאס (1971) , כשלמד את מנהלי ארה"ב, כלל שמועצת המנהלים לא התערבה בתפיסת
אסטרטגיה בעת משבר, והשלטיה נותרה בידי הנשיא )המנהל הראשי( יותר מאשי מועצת המנהלים. . כמו מאס, הם הבחינו בין מועצת מנהלים זמנים רגילים לבין מצבי משבר, והגיעו למסקנה שבזמנים רגילים הכוח בדרך כלל נשאר בידי המנהל הבכיר. בתפיסה זו מועצת המנהלים נתפס כחותמת גומי להחלטות המנהל. זה הפונקציה
החיונית הסימבולית לתת לגיטימציה לפעילויות המנהל.
