מהו לחץ ?STRESS מודלים שונים:

הכוח/ האנרגיה שמופעל באמצעות גוף אחד על הגוף האחר.

} ההגדרה תלויה בחוקר, ישנם כמה סוגים של מודלים:

.1    מודל התגובה.

.2    מודל הגירויים.

.3    מודל האינטראקציה.

מודל התגובה:

לחץ הוא מצב פנימי הנחווה במישור הפיזיולוגי, התנהגותי, רגשי וקוגניטיבי.

מודל זה מתמקד בזיהוי התגובות המתרחשות אצל אדם המצוי בלחץ, ההנחה היא שגורמי הלחץ הם סובייקטיביים, אבל התגובה

ללחץ דומה אצל כל בני האדם.

כלומר, לא משנה מה האירוע המלחיץ, זה סובייקטיבי, תלוי בן אדם אבל מה שתמיד יהיה דומה הוא התגובה. החוויה הגופנית/

פיזית/ קוגנטיבית/ ורגשית היא אותה החוויה.

נתייחס ל4- מישורים ותגובות:

.1 המישור הפיזיולוגי: תגובות פיזיולוגיות:

הוא הקל ביותר למדידה, השינויים הפיזיולוגיים שמתרחשים בעת לחץ נועדו להכשיר אותו לאחת משתי תגובות אפשריות: לחימה או

בריחה אל מול איום מסכן חיים Flight( or Fight – 1929 .)Cannon, וולטר קנון התחיל לעסוק בתגובה הפיזיולוגית לראשונה הוא זה שתבע את הרעיון של ברח או הילחם: Flight or .Fight לאחר מכן הוכיחו שיש עוד F,תגובה הישרדותית נוספת: שזה לקפוא: קיפאון FRIZ . התגובה הזאת בדרך כלל קוראת לאחר שהאדם מרגיש

שאין לו דרך מילוט אז הוא קופא. במערכת העצבים יש לנו מערכת רצונית ולא רצונית(מתחת לתת מודע שלנו, מערכות שפועלות כל הזמן) המערכת הלא רצונית פועלת

כשאנחנו במצבי לחץ:

יש בתוך המערכת האוטונומית 2 מערכות:

א.   פרסימפטטית המרגיעה:

מרגיעה את המערכות הגופניות שאינן חיוניות. כלומר: מערכת שמרגיעה את כל המערכות הגופניות בזמן לחץ, לדוגמא אם אריה

רודף אחרי אז הגוף שלי מרגיע את הרצון לאכול, את הרצון ללכת לשירותים.

  • הורדת פעילות מערכת העיכול, כדי להפנות את כל האנרגיה להתמודדות הצפויה.
  • הרוק מתייבש כדי להגדיל את כמות האוויר שעובר בדרכי הנשימה.
  • פה יבש – אחד הסימנים הראשונים ללחץ.
ב.  סימפטטית המעוררת

מעוררת את המערכות הגופניות החיוניות, הגוף שהוא נכנס למצב לחץ הוא מתחיל לעבוד מהר יותר, אפשר לרוץ ממש מהר והגוף לא

יתחיל להתעייף תהייה אנרגיה שתעורר אותנו להמשיך לרוץ.

  • נשימה מהירה ועמוקה והאצה בקצב פעילת הלב.
  • -כלי הדם הסמוכים לעור מתכווצים כדי למנוע דימום בעת פציעה (לכן אנחנו מחווירים.)
  • -להתחיל זרימת אנדרנלין והורמונים נוספים שמאותתים לגוף לבצע פעולות נוספות:
  • -הפרשת רמה גבוה של סוכר מהכבד לדם כדי ליצור יותר אנרגיה.
  • -הטחול משחרר יותר כדוריות אדומות במטרה לשאת יותר חמצן, ונוצרות יותר כדוריות דם לבנות כדי להילחם בזיהומים
  • -מופרשים אנדרופינים המונעים כאב

שני המערכות עובדות בזמן לחץ, זה לא מערכת אחת שבאה על חשבון השנייה.

 

 

 

 

1

 

 

}   התגובות הפיזיולוגיות המאפיינות מצבי לחץ מתעוררות גם לנוכח אירועים שאינם דורשים מידה רבה של אנרגיה פיזית.

אתם נוהגים ברכב, ולפתע המכונית שעל ידכם צופרת חזק. זהו אירוע מלחיץ, שכן ברגע הראשון נדמה שאולי אתם עומדים להתנגש

במכונית אחרת. במקרה כזה לא היה צורך וטעם בתגובות הגופניות שתוארו, שהרי אין במי להילחם ואין לאן לברוח.

גופנו הנשלט על ידי המערכת האוטונומית מגיב מהר יותר מהמערכת הקוגניטיבית המפרשת את המצב. במצב של חוסר סכנה הגוף נרגעה, כאשר הצופר של הרכב בחיים המודרנים אנחנו חווים הרבה לחץ לא מסכן חיים אבל התגובה שלנו היא אותה התגובה כאילו דוב בה לתקוף אותנו. הגוף נכנס לאותו סטרס כאשר אני לקראת מבחן , לפני שאני עומדת לדבר מול קהל

בדיוק כמו שהגוף מגיב לתאונת דרכים/ דוב שרודף אחרינו.

סילייה היה החוקר הראשון שבדק תגובות ללחץ מתמשך 1936( .)Selye,

מצא שבני אדם מגיבים באופן דומה למצבי לחץ קיצוניים, בלי קשר לגירוי (מחלה, שכול, קונפליקט פנימי, סכנה אמיתית או מדומה:) תסמונת הסתגלות כללית syndrome( adaptation general – .)GAS הוא תרם רבות להבנת הקשר שבין מחלות ללחץ, הוכיח כי לחץ

גורם למחלות גופניות.

מה קורה שיש לחץ מתמשך? יש שלושה שלבים:

שלב ראשון: שלב האזעקה: הגוף קולט סכנה ומתריע לגוף שהוא נמצא במצב לחץ.

שלב שני: שלב ההתנגדות: הגוף מנסה להתנגד ללחץ שמופעל עליו, יש אנרגיה, עוררות

גופנית כתגובה ללחץ, הגוף מתמודד עם הלחץ.

שלב שלישי: שלב בתשישות: באיזשהו שלב נגמרת האנרגיה ואז חשים תשישות רבה,

נפילת מתח, הגוף מאבד את היכולת לגמרי להתמודד עם מצב הלחץ. ברגע שהאנרגיה/ העוררות היו למשך הרבה זמן מגיע מצב שהגוף נפגע, במצב של לחץ/ מחלה הגוף מפריש כדוריות דם לבנות ואדומות רבות כדי להילחם, כאשר זה זמן רב קורה, כאשר הלחץ הוא מתמשך ואז יש בגוף כבר יותר מידי כדוריות דם לבנות ואז קורה מצב שהגוף כבר תוקף

את עצמו ובכך יש מחיר ללחץ מתמשך. הוא בדרך כלל מוביל לחולי.

 

המודל של סילייה הסביר את הקשר של מחלות, כאבי ראש/ בטן למצבי לחץ, הוא הראשון שקשר בין גוף נפש וטען כי הגוף מפעיל

סמטומים גופניים בהתאם

סילייה מתאר את הלחץ כתגובה כללית ואחידה של הגוף, על מערכותיו השונות במצבים המאיימים על האדם.

 

 

 

 

 ביקורת על המודל:

·  המודל איננו מתייחס לגורמים המשפיעים על מצב הלחץ.

  • המודל מדגיש את התגובות הפיזיולוגיות האחידות ומתעלם מתגובות ספציפיות ללחץ.

 

 

 

  • מתמקד בתגובות פיזיולוגיות ומתעלם מתגובות פסיכולוגיות.

 

.2 המישור ההתנהגותי: תגובות התנהגותיות:

פה מבחינים בין לחץ קל-בינוני (מתון) ללחץ גבוהה.

בדרגות נמוכותבינוניות אנחנו מעוררים יותר, הזיכרון והשליפה טובים יותר, שימת לב לפרטים, במובן מסוים אנחנו במיטבנו. אבל,

כל התגובות הפיזיולוגיות שדיברנו עליהן מתרחשות בלחץ בדרגות גבוהות. ישנה פגיעה בביצוע. כל הנושא של אכילה ושינה נפגע, לא יכולים לעצום אין או לא יכולים להעיר את עצמם, זו דרך התגוננות.ישנם אנשים שבזמן לחץ הם

מאוד כועסים. נסיגה היא כמו בריחה לשינה.

במצב של לחץ יש לנו דרגות של לחץ

דרגות נמוכות בינונית של לחץ: רמה גבוהה של עוררות מהרגיל, ביצועים טובים יותר

דרגות גבוהות של לחץ, ולחץ מתמשך מעוררים: ביצועים נמוכים עקב קשיי ריכוז וחשיבה / קושי בקואורדינציה (שרירים רועדים-)

כאשר האדם בלחץ יש רעידות בשרירים וזה מונע יכולת להפעיל פעולות של קורדינציית עין-יד. / אכילה מוגברת או מופחתת. / תוקפנות או נסיגה. / תגובות סטראוטיפיות חוזרות ונשנות. / קיפאון: שיתוק ואי עשייה

 

.3 המישור הרגשי: תגובות רגשיות:

}   הרגשות השכיחים ביותר במצבי לחץ הם: חרדה(חשש ודאגה,) דיכאון (הרגשה של עייפות, פאסמיות) וכעס (תחושה שבא לי

לתקוף.)

} הנטייה הטבעית של האדם היא לחזור ולהשתמש בדפוסי רגשות "שעבדו בעבר." הסיבה לכך היא שבמצב של לחץ אין לנו זמן לחשוב על תגובות חדשות. כלומר, הנטייה הטבעית שלנו בזמן לחץ אין לנו הרבה אנרגיה מנטאלית פנויה, לכן אנחנו נוטים להרגיש את הרגשות שאנחנו בדרך כלל חושבים. אין לנו פניות קוגניטיבית להתחיל לחשוב מה הרגש שהכי חכם לי להרגיש

אלא האנשים בדרך כלל מיישמים את הרגשות השכיחים שלהם. כלומר- במצב לחץ אדם עצבני יהיה יותר עצבני, אדם

תוקפני הוא יגיב יותר בתוקפנות, אדם פחדן יגיב יותר בתחושה של פחד.

}   לדוגמא: אם בעבר תגובה של בכי הייתה יעילה, במצבי לחץ נגיב בבכי.

} אדם זהיר יעשה זהיר יותר, אדם תוקפן יהפוך לתוקפן יותר…

} לחרדה, לכעס ו/או לדיכאון יש היבט חיובי, הם מעוררים אותנו, אנחנו מרגישים רע, זה איתות לגוף שהדרך התמודדות שלי לא הולמת את הצרכים שלי וזה יכול לעורר את האדם להתחיל להחליף אותו בתגובה אחרת. הרגשות השליליים הללו הם בעצם סימנים לכך שצרכים חשובים של הפרט אינם מסופקים והם מדרבנים אותנו לפעול נגד מצב הלחץ. למשל בתקופת בחינות אני יותר מדוכאת אז אני יבין שדרכי ההתמודדות שלי הן לא נכונות וזה מעיר אותנו ואולי נחשוב על דרך פיתרון

שיעזור לי להפסיק להיות מדוכאת.

 

.4 היבט קוגניטיבי: תגובות קוגניטיביות:

א.  דימויים קטסטרופליים: תמונות דמיוניות של מצבים מפחידים העלולים להתרחש, לדוגמא: בן הזוג מאחר בשעה, ישר

חושבים על מצב של תאונה ומתחילים לנתח מה קרה לו ובאיזה מצב הוא שרוי וזה מפעיל עלינו לחץ. ב.   הפרעות חשיבה: שיבוש יכולתנו לארגן מחשבות ביעילות, בבהירות ובהגיון, ברגע שהמוח שלנו עסוק בדימויים

קטסטרופליים אנחנו עסוקים במחשבות חלופיות ונוצר מצב שאנחנו לא יכולים לחשוב בהיגיון, לחשוב על פתרונות

אפשריים, יצירתיים.

ג.  הפרעות קשב: במצבי לחץ פוחתת יכולת הריכוז. דעתו של האדם מוסחת, הן על ידי דימויים קטסטרופליים והן על ידי

גירויים חיצוניים. הקשב מאוד נפגע דעתי מוסחת ואני לא יכולה להתרכז במשהו אחר כאשר אני במצב של לחץ. ד.  הפרעות זיכרון: קושי להצפין מידע, וקשיי שליפה של מידע ישן שכבר הוצפן בזיכרון לטווח ארוך, הנובעים מהתעסקות

בדימויים קטסטרופליים. במצב של לחת נוצר מצב של בלאק אווט כי אנחנו עסוקים בדימויים הקטסטרופליים.

התגובות הקוגניטיביות נובעות בעיקר כולן בדימויים קטסטרופליים, כל ארבעת התגובות הן נובעות אחת מהשנייה וחופפות ולא

באות אחת על חשבון השנייה

שתפו פוסט זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

ליצירת קשר מוזמנים להשאיר פרטים

ידועה בציבור הגדרה

בעידן שאנו חיים בו כיום, זוגות רבים בוחרים לחיות יחד שלא במסגרת המבנה המשפחתי המסורתי. זוגות לא נשואים מעין אלה